חרדת אסלה – מה זה?
>> כל השיטה לגמילה מוצלחת ב-5 שלבים פשוטים בקורס שהוא חובה לכל הורה ונגיש לכל כיס
סביב גיל שנתיים הפעוט שלך מראה סימני התעניינות בתהליך הגמילה מחיתולים.
אתם מתרגשים מאד ומתחילים בשלב ההכנה:
מקריאים לו ספרים, נותנים לו לעזור בבית, מחזקים אותו ומשבחים,
מתחילים בתהליך ואז הגמילה משתבשת.
לפעמים דווקא יש כמה הצלחות ראשונות ורק אז השיבוש קורה,
ולפעמים כבר מתחילת התהליך אתם נתקלים בקושי של הילד
לעשות את הצרכים שלו באסלה בגלל פחד או מאבקי כוח.
ממה החרדה בעצם?
רוב הילדים שמגלים פחד סביב עשיית הצרכים (בעיקר מס' 2) פוחדים מאחד מהמצבים הבאים או מכולם גם יחד:
מעצם תחושת הניתוק של הצואה את פי הטבעת.
הכאב בטן הנלווה לעשיית הצרכים. ובוודאי אם יש עצירות או היסטוריה של עצירות ושלשולים.
פחד להתלכלך וללכלך.
רצון להימנע מלראות את מה שיוצא מהגוף שלי.
פחד שאפול לתוך האסלה.
למי זה קורה?
חרדה מתפתחת לרוב דווקא אצל הילדים החכמים, הנבונים, אלו שמבינים הכל וזהו הפרדוקס והתסכול של כל הורה
שמתמודד עם חוסר הצלחות או ריגרסיה בגמילה מחיתולים.
ההורים פונים אלי מבולבלים, מתוסכלים ובחוסר הבנה : "איך זה יכול להיות שהוא ילד כל כך מבין וחכם ויש לו כל כך הרבה הצלחות,
אבל רק לעשות את הצרכים בשירותים הוא לא מסוגל לעשות כמו שצריך?!"

בואו נכיר כמה סגנונות של פעוטות שלהם בדרך כלל זה קורה.
הפעוט הנחוש
הוא רוצה להיות גדול, הוא רוצה לבד, הוא רוצה להוריד את החיתול וללבוש תחתונים,
הוא אפילו מסרב לקבל עזרה ויודע להתאפק יפה,
אבל אז מגיע הרגע שהוא מתיישב בפעם הראשונה על האסלה ומשהו קורה.
הוא יושב ויושב ויושב אבל שום דבר לא יוצא.
לפעמים זה יכול לטרטר אותנו ולעצבן אבל צריך להבין שהוא מנסה באמת אבל לא מצליח להוציא את זה מהגוף שלו בגלל פחד.
הפעוט המהסס
הוא רוצה להיות גדול מצד אחד אבל מצד שני הוא לא בטוח בזה,
הוא מתיישב בפעם הראשונה בסיר או בישבנון שהוריו ארגנו לו אבל הוא לא מרגיש בטוח.
בדרך כלל סגנון זה יתבטא בעצירויות בגלל התאפקויות ארוכות.
הפעוט הלא מתעניין
הוא בכלל לא בעניין תכלס, אבל ההורים שלו נחושים ממנו, מורידים לו את הטיטול,
אבל הוא מפספס בכל הזדמנות ובכלל לא מצליח להגיע לאסלה.
המופע החיצוני הזה, שעל פניו נראה שהילד לא מוכן לתהליך, אבל בעצם הוא פוחד.
הפעוט הסלקטיבי
זה שמגלה סימנים של עצמאות, מצליח השתלט על הפיפי אבל לא על הקקי,
בדרך כלל, יש גם פעוטות שזה הפוך אצלם, משתלטים קודם על הקקי ורק אחר כך על הפיפי.
הביטוי החיצוני יהיה אמביוולנטי ולכן יהיו פספוסים פה ושם ולא הצלחות רציפות.
אז מה יכול להיות משותף לכל הטיפוסים המתוקים האלו כשהם לא משתפים פעולה ומסרבים לשבת על האסלה? למה זה קורה?

"חרדת אסלה" – למה זה קורה?
- ההבדל בין דמיון למציאות עוד לא התגבש:
היות ובגיל הזה ההבדל בין דמיון למציאות עדיין מטושטש ילדים רבים מפחדים מאד:
הם רואים באסלה בור, תהום גדולה ונוראית שהם עלולים ליפול אליה. - אין לפעוטות עדיין תפיסה מופשטת:
ההבנה של תהליך העיכול והפרשת הצרכים לא ניתן להסבר בגילאים הללו,
בעיני הילד לא ברור איך זה קורה וגם לא מבינים לאן הוא נעלם שם בבור הגדול הזה
ואז הרבה פעמים מתעורר פחד שמא הוא עצמו עלול ליפול לבור הזה. - רכושנות:
בשלב ההתפתחותי הזה ילדים רכושניים באופן כללי.
נראה אתכם נותנים את הבימבה שלו למישהו אחר בגינת המשחקים.
אותו כנ"ל לגבי הפרשות הגוף – הרבה פעמים פעוטות מתקשים לחלוק
את מה ששייך להם עם האסלה ואז ההורים נתקלים בחוסר שיתוף פעולה ואי הסכמה לשבת על האסלה. - ישיבה לא יציבה דייה:
לעיתים הפחד נובע גם מהישיבה הלא יציבה שלו על הישבנון,
בגלל שהרגליים לא מגיעות לרצפה,
לכן כדאי לוודא שאתם משתמשים בישבנון עם מדרגה – זה בדרך כלל יותר נוח להם או בסיר. - תגובת ההורים:
עיסוק בהפרשות הגוף הוא עיסוק לא נעים ורוב ההורים פשוט לא אוהבים את זה ולעיתים אף נגעלים.
מספיקה תגובת הורים אחת לא פרופורציונלית, כועסת, מאוכזבת, מרירה בעניין הקקי והילד עשוי לסרב ולא לשתף פעולה בתהליך. - בעיות פיזיולוגיות:
היסטוריה של עצירויות, שלשולים וכיוצא בהם, בהחלט עשויה להקשות על התהליך,
לכן יש לטפל במקביל לתהליך בתרופות עזר ובליווי רופא הילדים, ולקיים עבור הילד תהליך מאד הדרגתי של גמילה. - חרדה חברתית:
סירוב להשתמש בשירותים בגן, בבית הספר או במקומות ציבוריים אחרים בגלל הפחד להיחשף בנוכחות אנשים אחרים.
איך מטפלים ב"חרדת אסלה"?
פחד מלשבת על אסלה ולהתפנות הוא נפוץ בתהליך הגמילה מחיתולים ויש להתייחס אל הפעוט החרד בהרבה אמפתיה
מצד אחד ומצד שני יש לעודד אותו בדרך חשובה אחת להתקדם בתהליך – להעניק לו תחושת מסוגלות וביטחון בעצמו.
אשמח לסייע לכם, ההורים, בקבלת כלים פרקטיים כדי לעזור לילד שלכם להתקדם לכדי גמילה מלאה ומוצלחת.
בתהליך של הדרכה נכונה תוכלו לפתור את בעיית הפחד שלו.
ברגע שהפעוט שלכם יגלה רצון ומוטיבציה להתמודד ולהתגבר על הפחד,
ברגע שהוא יבין שיש לו יכולת ומסוגלות לעשות כן, הוא יסכים ויהיה מסוגל להתמודד עם הפחד ולפרוץ דרך.
פנו אלי לפרטים נוספים בנוגע לייעוץ והדרכה לפתרון הבעיה 052-5268111
שאלות נפוצות על פחד, התאפקות וקקי
תשובות קצרות וברורות לשאלות נפוצות בנושא.
הילד עושה פיפי בשירותים אבל קקי רק בחיתול. מה עושים?
זו אחת ההתמודדויות הנפוצות ביותר בגמילה. לעיתים הילד כבר רכש שליטה על שתן, אך עדיין מתקשה להיפרד מהחיתול סביב קקי.
הסיבות יכולות להיות פחד מהאסלה, חשש מכאב, צורך בשליטה או קושי רגשי בפרידה.
חשוב לא להפעיל לחץ ולא להפוך את הקקי למאבק. אפשר להתקדם בשלבים ולבנות ביטחון בהדרגה.
ברוב המקרים לא מומלץ להפוך את החיתול לנושא של מלחמה.
אפשר להשתמש בו כשלב ביניים וליצור תהליך הדרגתי של מעבר לשירותים.
המטרה היא לא לקחת מהילד את הדבר שנותן לו ביטחון, אלא לעזור לו להרגיש מספיק בטוח כדי לוותר עליו.
הילד מפחד לעשות קקי בשירותים. איך עוזרים לו?
פחד מקקי הוא תופעה שכיחה. ילדים יכולים לחשוש מהנפילה לאסלה, מהרעש של ההדחה או מתחושת איבוד השליטה.
במקום לומר:
“אין לך ממה לפחד”
עדיף לומר:
“אני רואה שזה מרגיש לך קצת מפחיד. אני איתך ונלמד את זה לאט.”
מתן תוקף לפחד מאפשר לילד להרגיש בטוח יותר להתקדם.
הילד שלי מחזיק קקי ולא מוכן לשחרר. מה אפשר לעשות?
החזקת קקי היא מצב נפוץ בגמילה, במיוחד כאשר הייתה בעבר יציאה כואבת או חוויה לא נעימה.
חשוב לא להפעיל לחץ, כי לחץ מגביר את המתח ואת הצורך של הילד להחזיק.
כדאי:
לוודא שהיציאות רכות ולא כואבות
ליצור שגרה קבועה של ישיבה רגועה
לדבר על הגוף בצורה טבעית
לחזק הצלחות קטנות
אם הילד חושש, המטרה הראשונה היא להחזיר לו תחושת ביטחון.
התאפקות ממושכת עלולה ליצור מעגל של פחד וכאב. ככל שהילד מתאפק יותר, הקקי עלול להיות קשה וכואב יותר, ואז החשש גדל.
חשוב לבדוק שאין עצירות, ליצור יציאות רכות באמצעות תזונה מתאימה ובהתייעצות רפואית במידת הצורך, ובמקביל לעבוד על תחושת ביטחון סביב השירותים.
הילד שלי לא מוכן לשבת על האסלה. מה עושים?
ילדים רבים מתנגדים לישיבה על האסלה בגלל תחושת חוסר ביטחון. האסלה גדולה, גבוהה ולעיתים מרגישה מאיימת.
אפשר לעזור באמצעות:
מקטין אסלה יציב ונוח
שרפרף לרגליים כדי ליצור תחושת יציבות
ישיבה קצרה ללא ציפייה שיעשה
משחק והיכרות עם השירותים
חשוב לזכור: ישיבה על האסלה היא שלב בפני עצמו. לא כל ישיבה חייבת להסתיים בפיפי או קקי.
הילד שלי עושה קקי רק בעמידה. איך מלמדים אותו לעשות בישיבה?
ילדים רבים מתחילים את תהליך הקקי בעמידה, במיוחד כשהם רגילים לעשות בחיתול.
המעבר לישיבה דורש הסתגלות:
שינוי בתנוחת הגוף
תחושת שליטה אחרת
אמון שהכול יהיה בסדר
אפשר להתקדם בשלבים:
לעשות קקי בחיתול אך בחדר השירותים.
לשבת על האסלה עם החיתול.
לפתוח פתח קטן בחיתול מעל האסלה.
לעבור בהדרגה ללא חיתול.
הדרגתיות מאפשרת לילד להרגיש בטוח.
זה שלב נפוץ מאוד. הילד כבר מודע לצורך לעשות קקי, אבל עדיין זקוק לתנאי הביטחון שהוא מכיר.
אפשר להתקדם בהדרגה:
לתת חיתול אבל בתוך חדר השירותים
לעבור לחיתול כשהוא יושב על האסלה
ליצור חור קטן בחיתול מעל האסלה
לעבור בהמשך ללא חיתול
המעבר צריך להיות הדרגתי ולא בכוח.
הילד שלי מפחד מהקקי אחרי שכאב לו פעם אחת. איך עוזרים לו?
חוויה של כאב יכולה ליצור אצל הילד זיכרון חזק: “קקי = כאב”.
כדי לשבור את המעגל חשוב:
למנוע יציאות קשות וכואבות
לדבר בצורה רגועה
לאפשר לילד להתקדם בקצב שלו
ליצור חוויות חיוביות סביב השירותים
אפשר לומר:
“פעם היה לך כואב, ואני מבינה שזה הפחיד אותך. עכשיו נעזור לגוף שלך שיהיה יותר קל.”
הילד שלי בן 4 ועדיין לא עושה קקי בשירותים. מה אפשר לעשות?
כאשר ילד בן 4 עדיין מתקשה לעשות קקי בשירותים, חשוב לא להסתכל על זה רק כעל “הרגל שלא עבר”, אלא להבין מה עומד מאחורי הקושי.
סיבות נפוצות יכולות להיות:
פחד מהאסלה או מהתחושה של איבוד שליטה
חוויה קודמת של כאב
עצירות או התאפקות
צורך חזק בשליטה ועצמאות
לחץ שנוצר סביב הנושא
בשלב הזה חשוב במיוחד להימנע מבושה, כעס או מאבקי כוח. הילד לא “עושה דווקא” — הוא מבטא קושי שדורש הבנה ותהליך מותאם.
הילד שלי אומר “אני לא יכול לעשות קקי”. איך להגיב?
כשילד אומר “אני לא יכול”, כדאי לא להתווכח איתו.
במקום:
“בטח שאתה יכול”
אפשר:
“אני שומעת שעכשיו זה מרגיש לך קשה. אני איתך ונלמד את זה ביחד.”
לפעמים המשפט הזה מבטא פחד ולא חוסר יכולת אמיתי.